Tisha b'Av
Primary sources for the online class on Tisha b'Av can be downloaded by clicking here.
No such a thing as despair
ספר פרי צדיק פרשת ואתחנן - אות ב
הצעקה שמקירות הלב שהוא ממשיך חיות הישועה ואינה חוזרת ריקם. עוד להלן במדרש רבה הנ"ל דבר אחר ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור א"ר עזריה לאמור לדורות שיהיו מתפללים בעת צרה שהרי משה אף על פי שנאמר לו לא תעבור את הירדן הזה התחיל מתחנן
הצעקה שמקירות הלב שהוא ממשיך חיות הישועה ואינה חוזרת ריקם. עוד להלן במדרש רבה הנ"ל דבר אחר ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור א"ר עזריה לאמור לדורות שיהיו מתפללים בעת צרה שהרי משה אף על פי שנאמר לו לא תעבור את הירדן הזה התחיל מתחנן
Sukkah 21a
There was an old woman who came up to Rabbi Nachman. She said to him, “The exilarch and all of the Rabbis of the house of the exilarch are sitting in a stolen Sukkah [meaning, its wood was stolen from her].” She shouted, but Rabbi Nachman paid no attention to her. She said to him, “A woman whose father had 318 servants [meaning, a descendant of Abraham] is shouting before you, and you pay no attention to her?” Rabbi Nachman said to [his students], “She is a chatterbox, and she only has [a claim to] the value of the wood alone. Ravina said, “This is like a beam of a Sukkah, and the Sages make a fix for it because of the “Statute of the Beam” [that stolen beams built into houses do not need to be removed, but should rather have their value paid.”
* * *
Rab Hamnuna said : What means that which is written, “Who is as the wise man? and who knows the interpretation [pesher] of a thing?” (Eccles. viii. 1)? [It means]. Who is like the Holy One, blessed be He, Who knows how to make a reconciliation [pesharah] between the two righteous men, Hezekiah and Isaiah. Hezekiah said, “Let Isaiah come to me, for so we find that Elijah went to Ahab ; as it is said, ‘And Elijah went to show himself unto Ahab’ (I Kings xviii. 2).” Isaiah said, “Let Hezekiah come to me, for so we find that Jehoram, son of Ahab, went to Elisha” (II Kings iii. 12). What did the Holy One, blessed be He, do? He brought sufferings upon Hezekiah and said to Isaiah, “Go and visit the sick”; as it is said, “In those days was Hezekiah sick unto death. And Isaiah, the prophet, the son of Amoz came to him and said to him. Thus says the Lord, Set your house in order; for your shall die, and not live” (Is. xxxviii. 1). What means “For you shall die, and not live”? — “for you shall die” in this world, “and not live” in the world to come. He asked him, “Why all this [severe punishment]?” He replied, “Because thou hast not performed the duty of begetting children. “ Hezekiah said to him, “The reason is that I have seen by the aid of the Holy Spirit, that worthless children will issue from me.” Isaiah asked him, “What business do you have with the secrets of the All-merciful? Do what you have been commanded, and let the Holy One, blessed be He, do whatever pleases Him.” Hezekiah said to him, “Then give me your daughter; perhaps my merit and yours will have effect, and worthy children will issue from me.” He replied, [“Lo, I have brought you the message ‘Set your house in order’ and say to me ‘Give me your daughter’!] The verdict [of death] has already been decreed against you!” He said to him, “Son of Amoz, stop prophesying and go! For thus has it been handed down to me from my forefather [King David]: Even if a sharp sword is lying upon a man’s neck, let him not despair of [the divine] mercy.”
There was an old woman who came up to Rabbi Nachman. She said to him, “The exilarch and all of the Rabbis of the house of the exilarch are sitting in a stolen Sukkah [meaning, its wood was stolen from her].” She shouted, but Rabbi Nachman paid no attention to her. She said to him, “A woman whose father had 318 servants [meaning, a descendant of Abraham] is shouting before you, and you pay no attention to her?” Rabbi Nachman said to [his students], “She is a chatterbox, and she only has [a claim to] the value of the wood alone. Ravina said, “This is like a beam of a Sukkah, and the Sages make a fix for it because of the “Statute of the Beam” [that stolen beams built into houses do not need to be removed, but should rather have their value paid.”
* * *
Rab Hamnuna said : What means that which is written, “Who is as the wise man? and who knows the interpretation [pesher] of a thing?” (Eccles. viii. 1)? [It means]. Who is like the Holy One, blessed be He, Who knows how to make a reconciliation [pesharah] between the two righteous men, Hezekiah and Isaiah. Hezekiah said, “Let Isaiah come to me, for so we find that Elijah went to Ahab ; as it is said, ‘And Elijah went to show himself unto Ahab’ (I Kings xviii. 2).” Isaiah said, “Let Hezekiah come to me, for so we find that Jehoram, son of Ahab, went to Elisha” (II Kings iii. 12). What did the Holy One, blessed be He, do? He brought sufferings upon Hezekiah and said to Isaiah, “Go and visit the sick”; as it is said, “In those days was Hezekiah sick unto death. And Isaiah, the prophet, the son of Amoz came to him and said to him. Thus says the Lord, Set your house in order; for your shall die, and not live” (Is. xxxviii. 1). What means “For you shall die, and not live”? — “for you shall die” in this world, “and not live” in the world to come. He asked him, “Why all this [severe punishment]?” He replied, “Because thou hast not performed the duty of begetting children. “ Hezekiah said to him, “The reason is that I have seen by the aid of the Holy Spirit, that worthless children will issue from me.” Isaiah asked him, “What business do you have with the secrets of the All-merciful? Do what you have been commanded, and let the Holy One, blessed be He, do whatever pleases Him.” Hezekiah said to him, “Then give me your daughter; perhaps my merit and yours will have effect, and worthy children will issue from me.” He replied, [“Lo, I have brought you the message ‘Set your house in order’ and say to me ‘Give me your daughter’!] The verdict [of death] has already been decreed against you!” He said to him, “Son of Amoz, stop prophesying and go! For thus has it been handed down to me from my forefather [King David]: Even if a sharp sword is lying upon a man’s neck, let him not despair of [the divine] mercy.”
|
|
ספר דברי סופרים - אות טז
אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בעניני הגוף כמו שאמרו (ברכות י’ סוף ע”א) אפילו חרב חדה על צוארו אל ימנע מהרחמים, בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז”ל (זוה”ק ח”א רי”ט ע”ב) שאין תשובה מועלת חס ושלום, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין:
אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בעניני הגוף כמו שאמרו (ברכות י’ סוף ע”א) אפילו חרב חדה על צוארו אל ימנע מהרחמים, בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז”ל (זוה”ק ח”א רי”ט ע”ב) שאין תשובה מועלת חס ושלום, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין:
Bereshis 21
Abraham was 100 years old when his son Isaac was born. And Sarah said, “G-d has given me laughter. All who hear about it will laugh for me.” She said, ‘Who would have even suggested to Abraham that Sarah would be nursing children? But here I have given birth to a son in his old age!”
Abraham was 100 years old when his son Isaac was born. And Sarah said, “G-d has given me laughter. All who hear about it will laugh for me.” She said, ‘Who would have even suggested to Abraham that Sarah would be nursing children? But here I have given birth to a son in his old age!”
וכל בנין אומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור דאברהם ושרה זקנים ומי מלל לאברהם הניקה וגו’ (בראשית כ”א ז’), שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה ואפילו אחר הבטחת המלאך ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשם יתברך כל יכול ועם כל זה צחקה בקרבה, שהיה רחוק אצלה להאמין זה בידעה זיקנת אברהם דטוחן ואינו פולט כמו שאמרו (בראשית רבה מ”ח י”ז) וכן זקנתה, ואם היה רצון השם יתברך לפקדם היה פוקדם מקודם דלמעט בנס עדיף ולא עביד ניסא במקום שאין צריך, אבל באמת מאת ה’ היתה זאת שיהיה בנין האומה דוקא אחר היאוש הגמור שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל דלעולם השם יתברך יכול לעזור והיפלא מה’ דבר, ואין לחקור בחקירות למה עשה ה’ ככה
|
|
Isaiah 53:1
Who would have believed our report? And to whom has the arm of Hashem been revealed?
Isaiah 51
Listen to Me, you who pursue righteousness, you who seek Hashem: Look to the rock from which you were cut, and to the quarry from which you were dug. Look to Abraham your father, and to Sarah who gave birth to you in pain. When I called him, he was only one; I blessed him and made him many. For Hashem will comfort Zion; He will comfort all her waste places, and He will make her wilderness like Eden, and her desert like the garden of Hashem. Joy and gladness will be found in her, thanksgiving and melodious song.
Who would have believed our report? And to whom has the arm of Hashem been revealed?
Isaiah 51
Listen to Me, you who pursue righteousness, you who seek Hashem: Look to the rock from which you were cut, and to the quarry from which you were dug. Look to Abraham your father, and to Sarah who gave birth to you in pain. When I called him, he was only one; I blessed him and made him many. For Hashem will comfort Zion; He will comfort all her waste places, and He will make her wilderness like Eden, and her desert like the garden of Hashem. Joy and gladness will be found in her, thanksgiving and melodious song.
וכן הישועה דלעתיד נאמר (ישעיה נ”ג א’) מי האמין לשמועתינו וגו’, וכן אמרו (סנהדרין צ”ז סוף ע”א) דאין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, ועל כן אמר (ישעיה נ”א ב’) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, דגם התחלת בנינכם היה כן אחר היאוש, ושוב מצאתי בתנחומא (פרשת וירא ט”ז) על פסוק (בראשית כ”א א’) וה’ פקד דבר זה עיין שם ואהניין
|
|
Genesis 14:14
When Abram heard that his kinsman had been taken captive, he called out all his 318 fighting men who had been born in his house. He hurried after [the invaders], catching up with them in Dan.
Shemos 18
After Moses had sent away his wife Zipporah, his father-in-law Jethro received her and her two sons. One son was named Gershom, for Moses said, “I have become a foreigner in a foreign land”; and the other was named Eliezer, for he said, “My father’s God was my helper; He saved me from the sword of Pharaoh.”
When Abram heard that his kinsman had been taken captive, he called out all his 318 fighting men who had been born in his house. He hurried after [the invaders], catching up with them in Dan.
Shemos 18
After Moses had sent away his wife Zipporah, his father-in-law Jethro received her and her two sons. One son was named Gershom, for Moses said, “I have become a foreigner in a foreign land”; and the other was named Eliezer, for he said, “My father’s God was my helper; He saved me from the sword of Pharaoh.”
ואברהם אבינו ע”ה ראש האומה הוא שפתח דבר זה שלא להתייאש משום דבר כשנשבה לוט וכבר נתייאשו כולם מלהציל, דעל כן אמר מלך סדום הרכוש קח לך דכבר נתייאש בידי המלכים וקנייה אחר כך אברהם אבינו בשינוי רשות, ואברהם אבינו אזר עצמו עם שלוש מאות שמונה עשרה ילידי ביתו לרדוף אחר ארבעה מלכים, ובנדרים (ל”ב סוף ע”א) דהוא בגימטריא אליעזר, ומשמעות השם מפורש בתורה אצל משה רבינו ע”ה כי אלקי בעזרי ויצילני וגו’ (שמות י”ח ד’) שכבר היה חרב פרעה על צוארו והשם יתברך יכול לעזור גם אחר היאוש שאין להתייאש משום דבר, וזהו רמז מספר שלוש מאות שמונה עשרה בגימטריא יאוש עם הכולל היינו שמספר זה הוא המוציא מידי יאוש ומורה שהשם יתברך עוזר מכל דבר שהאדם חושב להתייאש
ונראה לי דזה דברי ההיא סבתא (סוכה ל”א.) אתתא דהוה לאביה שלוש מאות שמונה עשרה עבדי וכו’ עיין שם היינו דחשבה אולי סוברים כרבי שמעון (בבא קמא קי”ד.) דסתם גזילה יאוש בעלים, ובפרט עבדי ריש גלותא דתקיפי ואלימי ומי ידון עם שהתקיף ואצל רב נחמן ורבנן שעמו הוי שינוי רשות ולפיכך לא השגיחו בה, על כן אמרה דהוה לאביה וכו’ שהיא מזרע אברהם שהתאזר עם שלוש מאות שמונה עשרה עבדיו לעורר דבר זה שאין יאוש כלל, ולמה לא ישגיחו בה להאמין לה שלא נתייאשה כלל כי גם הוא מזרע אברהם אבינו בוטחת בהשם יתברך כמוהו ויודעת שהשם יתברך יכול לעזור נגד הכל והיה לו לחוש לדבריה ושלא לישב בסוכה הגזולה
ונראה לי דזה דברי ההיא סבתא (סוכה ל”א.) אתתא דהוה לאביה שלוש מאות שמונה עשרה עבדי וכו’ עיין שם היינו דחשבה אולי סוברים כרבי שמעון (בבא קמא קי”ד.) דסתם גזילה יאוש בעלים, ובפרט עבדי ריש גלותא דתקיפי ואלימי ומי ידון עם שהתקיף ואצל רב נחמן ורבנן שעמו הוי שינוי רשות ולפיכך לא השגיחו בה, על כן אמרה דהוה לאביה וכו’ שהיא מזרע אברהם שהתאזר עם שלוש מאות שמונה עשרה עבדיו לעורר דבר זה שאין יאוש כלל, ולמה לא ישגיחו בה להאמין לה שלא נתייאשה כלל כי גם הוא מזרע אברהם אבינו בוטחת בהשם יתברך כמוהו ויודעת שהשם יתברך יכול לעזור נגד הכל והיה לו לחוש לדבריה ושלא לישב בסוכה הגזולה
The Greatness of Selfless Actions
Ruth 2:14
And at mealtime Boaz said to her, “Come here, that you may eat of the bread and dip your piece of bread in the vinegar.” So she sat beside the reapers; and he served her some roasted grain, and she ate and was satisfied and had some left.
Midrash Rabbah, Ruth 5:6
...and he served her some roasted grain – just a pinch...
R. Yitzchak bar Meriyon said: Come and see! The verse comes to teach us that if a person is doing a mitzvah, he should do it whole-heartedly. For if Reuven had known that the Holy One was going to write about him [in the Torah] “And Reuven heard and saved him [Yosef] from their hands” (Bereshis 37), he would have carried him back to his father on his shoulders. And if Aharon had known that the Holy One would write about him “And behold, he [Aharon] is coming out to meet you [Moshe]” (Shemos 4), he would have come out to greet him with drums and dancing. And if Boaz would have known that the Holy One would write about him “and he served her some roasted grain, and she ate and was satisfied and had some left” he would have served her fattened calves.
R. Yehoshua of Sachnin said, in the name of R. Levi: “In the past, a person would perform a mitzvah and the prophet would write it down. Now, when a person does a mitzvah, who writes it down? Eliyahu writes it and the King Messiah and the Holy One seal it, as it is written: “Then, those who feared the L-rd talked with each other. The L-rd listened and took note, and a scroll of remembrance was written in his presence about those who fear the L-rd and honor His name” (Malachi 3:16)
* * *
Midrash Rabbah, Shemot 5:3
“And Moshe was a shepherd” – this is what is written: “All of G-d’s sayings are purified” (Mishlei 30); that is, the Holy One does not give a person greatness until He tests him in something small. Only afterward does he raise him to greatness. For there were two great men who the Holy One checked with something small and they were found trustworthy, and then he raised them to greatness.
He tested Dovid with the flock, and found that he only let them graze in the desert, to keep them from stealing... and likewise Moses, as it says: “And he led them to the desert” so that they should not steal”
And at mealtime Boaz said to her, “Come here, that you may eat of the bread and dip your piece of bread in the vinegar.” So she sat beside the reapers; and he served her some roasted grain, and she ate and was satisfied and had some left.
Midrash Rabbah, Ruth 5:6
...and he served her some roasted grain – just a pinch...
R. Yitzchak bar Meriyon said: Come and see! The verse comes to teach us that if a person is doing a mitzvah, he should do it whole-heartedly. For if Reuven had known that the Holy One was going to write about him [in the Torah] “And Reuven heard and saved him [Yosef] from their hands” (Bereshis 37), he would have carried him back to his father on his shoulders. And if Aharon had known that the Holy One would write about him “And behold, he [Aharon] is coming out to meet you [Moshe]” (Shemos 4), he would have come out to greet him with drums and dancing. And if Boaz would have known that the Holy One would write about him “and he served her some roasted grain, and she ate and was satisfied and had some left” he would have served her fattened calves.
R. Yehoshua of Sachnin said, in the name of R. Levi: “In the past, a person would perform a mitzvah and the prophet would write it down. Now, when a person does a mitzvah, who writes it down? Eliyahu writes it and the King Messiah and the Holy One seal it, as it is written: “Then, those who feared the L-rd talked with each other. The L-rd listened and took note, and a scroll of remembrance was written in his presence about those who fear the L-rd and honor His name” (Malachi 3:16)
* * *
Midrash Rabbah, Shemot 5:3
“And Moshe was a shepherd” – this is what is written: “All of G-d’s sayings are purified” (Mishlei 30); that is, the Holy One does not give a person greatness until He tests him in something small. Only afterward does he raise him to greatness. For there were two great men who the Holy One checked with something small and they were found trustworthy, and then he raised them to greatness.
He tested Dovid with the flock, and found that he only let them graze in the desert, to keep them from stealing... and likewise Moses, as it says: “And he led them to the desert” so that they should not steal”
|
|
ספר דברי סופרים - אות
עיקר חשיבות המעשה כאשר אינו מרגיש כל כך היקרות שיש בה, דאז לאו רבותא כל כך לחשוק בדבר יקר אבל כאשר אינו יודע כל כך החשיבות שבו רק בתמימות עושה איזה דבר הנראה בעיניו טוב והוא דבר הראוי כרצון שמים אז אפילו דבר קל נחשב הרבה
ועל זה אמרו (רות רבה ה' ו') על פסוק (רות ב' י"ד) ויצבט לה קלי בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וכו' בכתפו היה וכו' ואילו היה יודע אהרן וכו' ואילו היה יודע בועז וכו' דזה נקרא בלב שלם כאשר אינו יודע כל כך יקרות הדבר שהקב"ה מכתיבו לזכרון לעולמי עד דאז ודאי היו עושין ביתר שאת הרבה, אבל התעוררות זה לעשות דבר יקר וחשוב בעיני השם יתברך אינו עוד מצד עצם חשק הלב לאותו ענין הטוב, רק מצד חשקות הלב לעשות דבר היקר וזה לא נקרא עוד לבב שלם בשלימות הגמור
ולימדך הכתוב במה שסיפר בשבחן של צדיקים הללו בדברים קלים כאלו, אשר בודאי לגדולה מזאת הרבה היו מתוקנים ומסתמא פעלו הרבה בימי חייהם גדולות ונפלאות בעבודת השם יתברך, אבל מה שנשאר מהם בכתובים לזכר עולם הוא רק מה שעשאו בלב שלם, ועיקרו הוא בדבר קל שבזה אינו יודע ולא מעלה על לב שהקב"ה יכתוב אותה פעולה כלל בספר זכרון, ודייקא פעולה כזו הוא מה שהשם יתברך מכתיב לפי שדבר זה עושה בלב שלם
ועל דרך זה מה שאמרו (שמות רבה ב' ג') אין הקב"ה מעלה לגדולה עד שמנסהו בדבר קטן, דוקא בדבר קטן דבדבר גדול אין כל כך נסיון אם יעמוד בו, ורק דבר קטן שאינו מעלה על לב שיש בזה איזה ענין מצוה ועבירה רק מצד עצמו בטבעו הטוב להטיב ולרחם על הבריות זהו הנסיון על עצם שורשו בטוב עד שראוי להיות ראש אלפי ישראל
ועל דרך זה עיקר הנסיון בעבירה כאשר אינו יודע חומר העבירה, כמו שאמרו (ויקרא רבה כ"ג י"א) בבועז דהסיתו יצרו אתה פנוי והיא
פנויה, ושל פלטי בן ליש דגדול יותר נראה מלבד פירוש רש"י (סנהדרין כ' ריש ע"א) דהיה שנים הרבה העיקר בשביל שהיתה נשואה לו בהיתר בית דינו של שאול שפסקו דקידושין דדוד המלך ע"ה לא היו קידושין כדאיתא התם והוא ודאי לא ידע שטעו בדין דאם כן לא היה נושאה כלל ועל כרחך גם הוא חשב דכדין הורה, ועל כן אמרו שם (י"ט סוף ע"ב) שפלטו וכו' שהיה לו סייעתא דשמיא מה שלא עלה על לבו מיחוש איסור לאו דעונתה לא יגרע מאחר שנשואה לו כדין, רק שלבו היה נוקף מכל מקום בו מצד גודל ותוקף מורא שמים ויראת חטא שהיה עליו אולי אף על פי שבדין שריא, מכל מקום אין זה ראוי והגון לגזול ולחשוק לחלק חבירו מאחר שמיכל ברצונה הטוב נישאת לדוד ואהבתו כמפורש בכתוב, ומצד טהרת עצם נפשו שלא לחשוק למה שאינו שלו ואין ראוי לו פירש הימנה והשם יתברך עזרו שלא יעלה בלבו ביטול מצות עונה, וזהו עיקר תוקפו של נסיון בכל מקום
עיקר חשיבות המעשה כאשר אינו מרגיש כל כך היקרות שיש בה, דאז לאו רבותא כל כך לחשוק בדבר יקר אבל כאשר אינו יודע כל כך החשיבות שבו רק בתמימות עושה איזה דבר הנראה בעיניו טוב והוא דבר הראוי כרצון שמים אז אפילו דבר קל נחשב הרבה
ועל זה אמרו (רות רבה ה' ו') על פסוק (רות ב' י"ד) ויצבט לה קלי בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וכו' בכתפו היה וכו' ואילו היה יודע אהרן וכו' ואילו היה יודע בועז וכו' דזה נקרא בלב שלם כאשר אינו יודע כל כך יקרות הדבר שהקב"ה מכתיבו לזכרון לעולמי עד דאז ודאי היו עושין ביתר שאת הרבה, אבל התעוררות זה לעשות דבר יקר וחשוב בעיני השם יתברך אינו עוד מצד עצם חשק הלב לאותו ענין הטוב, רק מצד חשקות הלב לעשות דבר היקר וזה לא נקרא עוד לבב שלם בשלימות הגמור
ולימדך הכתוב במה שסיפר בשבחן של צדיקים הללו בדברים קלים כאלו, אשר בודאי לגדולה מזאת הרבה היו מתוקנים ומסתמא פעלו הרבה בימי חייהם גדולות ונפלאות בעבודת השם יתברך, אבל מה שנשאר מהם בכתובים לזכר עולם הוא רק מה שעשאו בלב שלם, ועיקרו הוא בדבר קל שבזה אינו יודע ולא מעלה על לב שהקב"ה יכתוב אותה פעולה כלל בספר זכרון, ודייקא פעולה כזו הוא מה שהשם יתברך מכתיב לפי שדבר זה עושה בלב שלם
ועל דרך זה מה שאמרו (שמות רבה ב' ג') אין הקב"ה מעלה לגדולה עד שמנסהו בדבר קטן, דוקא בדבר קטן דבדבר גדול אין כל כך נסיון אם יעמוד בו, ורק דבר קטן שאינו מעלה על לב שיש בזה איזה ענין מצוה ועבירה רק מצד עצמו בטבעו הטוב להטיב ולרחם על הבריות זהו הנסיון על עצם שורשו בטוב עד שראוי להיות ראש אלפי ישראל
ועל דרך זה עיקר הנסיון בעבירה כאשר אינו יודע חומר העבירה, כמו שאמרו (ויקרא רבה כ"ג י"א) בבועז דהסיתו יצרו אתה פנוי והיא
פנויה, ושל פלטי בן ליש דגדול יותר נראה מלבד פירוש רש"י (סנהדרין כ' ריש ע"א) דהיה שנים הרבה העיקר בשביל שהיתה נשואה לו בהיתר בית דינו של שאול שפסקו דקידושין דדוד המלך ע"ה לא היו קידושין כדאיתא התם והוא ודאי לא ידע שטעו בדין דאם כן לא היה נושאה כלל ועל כרחך גם הוא חשב דכדין הורה, ועל כן אמרו שם (י"ט סוף ע"ב) שפלטו וכו' שהיה לו סייעתא דשמיא מה שלא עלה על לבו מיחוש איסור לאו דעונתה לא יגרע מאחר שנשואה לו כדין, רק שלבו היה נוקף מכל מקום בו מצד גודל ותוקף מורא שמים ויראת חטא שהיה עליו אולי אף על פי שבדין שריא, מכל מקום אין זה ראוי והגון לגזול ולחשוק לחלק חבירו מאחר שמיכל ברצונה הטוב נישאת לדוד ואהבתו כמפורש בכתוב, ומצד טהרת עצם נפשו שלא לחשוק למה שאינו שלו ואין ראוי לו פירש הימנה והשם יתברך עזרו שלא יעלה בלבו ביטול מצות עונה, וזהו עיקר תוקפו של נסיון בכל מקום
